מקור שולחן ערוך, אבן העזר ק״ו
1 הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא. ובו ב סעיפים: הכותב כל נכסיו לבניו בין זכרים בין נקבות בין בריא בין ש"מ וכתב לאשתו עמהם קרקע כל שהוא או דקל לפירותיו או פירות מחוברים והם צריכים עדיין לקרקע הואיל ועשה אותה שותף בין הבנים ושתקה כשנודע לה ולא מיחתה איבדה עיקר כתובתה ותוספת אבל לא נדונייתא המ"מ פ"ו מזכייה ואינה טורפת מנכסים אלו כלום אבל מנכסים שיבואו לו אח"כ גובה מהם אפי' באו לידו מאותם נכסים עצמם כגון שמת אחד מהבנים וירשו:
2 כתב לה עמהם מטלטלים בלבד או ששייר לעצמו קרקע כל שהוא כתובתה קיימת ולפי מה שתקנו הגאונים שכתובה נגבית מהמטלטלין אפילו שייר מטלטלין כל שהוא כתובתה קיימת שהרי היא אומרת ממה ששייר אני גובה ומתוך שתרד למה ששייר תרד לשאר נכסים ותטרוף: הגה מי שצוה לתת לבניו כך וכך או לאחרים וצוה כך לפני אשתו ושתקה י"א שצריכה לקיים מרדכי ריש אלמנה ניזונית בשם ראב"ן ובפ' מי שמת ויש חולקים מרדכי פ' י"ב בשם הר"מ ולכ"ע אם אמרה למקצת דבריו אין ומקצת דבריו שתקה דלא הוי מחילה במה ששתקה אבל במה שאמרה אין צריכה לקיים פסקי מהרא"י סי' פ"ו ואינה יכולה לומר שעשתה שלא לטרוף דעתו מהרי"ו סי' י"ט ואם קבלה קנין לקיים מתנותיו ואח"כ אומרת שלא מחלה כתובתה ומה שקבלה קנין משום שהנכסים היו בידה וברשותה הדין עמה וגובאת כתובתה ריב"ש סי' רמ"ד:
פירוש באר היטב אבן העזר ק״ו
1 נכסיו. ל"ד כותב. אלא בש"מ מהני אפילו באמירה. ואם בריא הוא לא מהני אלא במקנה להם ח"מ ב"ש דלא כב"ח ע"ש:
2 נקבות. אבל אם חלק לשאר יורשיו מכ"ש כשמחלק לאחרים לא איבדה כתובתה הרא"ש דלא כרשב"ם:
3 בין בריא. בש"ס עלתה בתיקו בבריא. ונ"מ אם תפיסה מהני עיין ש"ך בח"מ סי' שצ"א ס"ק ג'. ובסי' שמ"ו ס"ק ה' וס"ק יו"ד. ובהרי"ף אי' דלא הפסידה כתובתה מספק וכ"כ בהג"א ב"ש. וכנה"ג פסק דעליה להבי' ראיה דנעמוד הנכסים בחזקת היורשים וכ"כ מהריב"ל ח"ב סי' פ"ב ומהרי"ט בתשובה ח"א סי' קי"ט:
4 לה. היינו דלא חלק בפניה מ"מ כששתקה בעת שנודע לה הפסידה. ואם היתה שם וחלק בפניה אפילו לא נתן לה כלום ושתקה מהני והיינו טעמא של ראב"ן שפסק אם צוה בפניה צריכה לקיים כמ"ש בהג"ה בסמוך ב"ש וח"מ פסק אם חלק בפניה ולא נתן לה כלום לא מהני בשתיקה גרידא רק צריכה שתקבלה עליה בפירוש ומחלה הכתובה ע"ש וכ"כ מהריב"ל ח"ב סי' פ"ב והרש"ך ח"ג סי' כ"ד והר"ם אלשך סי' קל"ג ועיין כנה"ג ב"י סעיף ד':
5 נדונייתא. ה"מ בשותקת אבל כל שקבלה עליה בפירוש ודאי מהני אף לענין נדוניא וכ"ש אם נטלה קנין הרש"ך ח"א סי' מ"א וס"א. וב"ש כתב עליו והיינו כשאינו הנדוני' בעין כמ"ש בסי' הקודם. והוספת שליש לרשד"ם חא"ה סי' קל"ו דין נדוניא יש לו ולא איבדה. אבל למהרי"ט בתשובה סי' קי"ט דין מנה מאתיים יש לו ואבדה וע"ל סי' ק' סעיף ה' בהג"ה. ועיין מ"ש בסי' ק"ב בסעי' ב'. ועיין מהרח"ש בתשובה סי' ל"ח. והר"ש הלוי חא"ה סי' י"ד. וכנה"ג בהגהת ב"י סעי' ו':
6 מטלטלין וכו'. דוקא לענין שיור הוי מטלטלין כמקרקע לאחר תקנות הגאונים. אבל בכתב לה מטלטלין אף לאחר תקנות הגאונים לא הוי כמקרקע ד"מ ב"ח והרשד"ם חא"ה סי' קל"ו. אבל הב"י וש"ג והר"י אדרבי סי' קל"ב. ס"ל דלאחר תקנות הגאונים הוי מטלטלי כמקרקע לכל מילי ואם נתן לה מטלטלי הפסידה. וכתב כנה"ג מאחר דאיכ' פלוגת' דרבות' אם האשה מוחזקת יכולה לומר קים לי ע"ש. ואם אמר לה טלי זאת בכתובתך אז לכ"ע מהני אף במטלטלין כיון ששתקה. וכן אם קבלה בפירוש עיין ח"מ ב"ש:
7 לקיים. עיין ס"ק ד' מש"ש. ועיין כנה"ג בהגהת ב"י סעיף י"א:
8 ויש חולקים. אם צותה האלמנה ליתן מנכסיה לפלוני ובנה שתק ואחר מותה אמר שלא נשבעה על הכתובה ומה ששתק מפני שלא רצה להכעיסה. פסק ט"ז בשם מרדכי פ' ז"ב כיון ששתק צריך לקיים ול"ד לשתיקה דכאן דשם אין עליה אלא השבועה והוא שתק סבר' היא כמו ששתק עד עתה ולא בקש ממנה השבועה כך היה בדעתו בעת שצותה עיין ב"ש:
9 לקיים. כבר כתבתי אם קבלה עלי' בפירוש מהני לכ"ע אפי' במטלטלין ע"ל ס"ק ו':